ראשית, בואו נבין יחד את משמעות הורדת האוויר בגלגלים.
בעת הורדת לחץ האוויר יתפוס הצמיג יותר "נפח" על הקרקע, גם לאורך וגם לרוחב – מה שיביא לנו אחיזה טובה יותר בקרקע. הורדת האוויר צריכה להתחשב במשקל הרכב שלנו, הנקודה הנמוכה שלו, וסוג שטח בו אנחנו מתכננים לנסוע.
סלעים
בנסיעה שהיא נטו לטיפוס סלעים, הורדת האוויר תהיה לפחות ל15PSI ולפעמים אף פחות. במצב הזה הצמיג יאחוז יותר את הסלע ו"יימרח" עליו, מה שיקנה לנו אחיזה מוגברת. כשאנחנו נוסעים לטיול באופי כזה, לפעמים נצטרך גם באמצע הטיול להוריד עוד אוויר, מהסיבה שלעיתים נגלה שהצמיג לא מספיק חובק את הסלע.
חול ים/דיונה
בנסיעה על חולות ים ודיונה, נוריד אוויר לכמה שיותר, אפילו עד 6PSI – כמה שהצמיג שלנו מאפשר, בהתאם לג'אנט ולסוג הצמיג. אנחנו לא רוצים להגיע למצב של פריקת צמיג (בו הצמיג מתנתק מהג'אנט) מה שיגרום לנו לעצור, להרים את הרכב ולחבר אותו חזרה (באם בכלל נצליח).
נסיעת שבילים
בנסיעת שבילים, נחפש את האיזון המושלם בין נוחות הנסיעה לבין לחץ אוויר "תקין" – שלא יפרוק לנו את הצמיג בסיבוב מצד אחד וגם שלא נספוג יותר מידי מהמורות מצד שני.
בנסיעת שבילים נוריד לכ-20PSI, זה פחות או יותר הטווח הרצוי. ניתן גם להוריד יותר, אך זה תלוי ברכב ובנסיעה.
נסיעה בתוואי בוצי
נסיעת בוץ היא אחד מתוואי שטח שאין עליהם החלטה אחת מוחלטת.
אם מדובר על שביל משולב בוץ, כדוגמת שלוליות בוץ- הורדת האוויר לאיזור ה20PSI תהיה עדיפה, כיוון שהיא תעניק לצמיג פריסת שטח פנים על פני האדמה ותספק נוחות נסיעה.
לעומת זאת, אם תוואי הבוץ הוא רציני יותר ועמוק יותר עם בוץ "קשה" יותר, יש הסבורים כי הורדת האוויר אינה עדיפה כלל ולטענתם, עדיף להשאיר PSI גבוהה, כיוון שהדבר יגרום
לצמיג "לחתוך" את הבוץ ויצור פחות מגע של צמיג עם הקרקע.
לסיכום, בכל סוג שטח שהוא אחראי הנהג להורדת האוויר על פי מה שמרגיש לו לנכון, בהתאם למשתנים של סוג שטח והנוחות שהוא רוצה לקבל. כלל חשוב: תמיד תדאגו שיהיה לכם דרך למלא אוויר חזרה לפני היציאה לכביש- באמצעות קומפרסור או בתחנת דלק סמוכה.
אהבתם את התוכן? שתפו אותו עם חברים
